הַמֵּרוֹץ בְּשִׁעוּר סְפּוֹרְט

בְּשִׁעוּר סְפּוֹרְט הַמּוֹרָה חִלְּקָה אֶת הַכִּתָּה לִשְׁתֵּי קְבוּצוֹת.

כָּל קְבוּצָה הָיְתָה צְרִיכָה לְהַשְׁלִים מֵרוֹץ שְׁלִיחִים.

תָּמָר רָצָה בִּמְהִירוּת, אֲבָל בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ הִיא מָעֲדָה.

הִיא קָמָה מִיָּד וְהִמְשִׁיכָה לָרוּץ.

כְּשֶׁתָּמָר הִגִּיעָה לַקְּבוּצָה, הַחֲבֵרִים מָחֲאוּ לָהּ כַּפַּיִם.

הַקְּבוּצָה שֶׁלָּהּ לֹא נִצְּחָה בַּמֵּרוֹץ.

תָּמָר הִתְאַכְזְבָה קְצָת, אֲבָל שָׂמְחָה שֶׁלֹּא וִתְּרָה.

הַמּוֹרָה אָמְרָה שֶׁהַמַּאֲמָץ חָשׁוּב לֹא פָּחוֹת מֵהַנִּצָּחוֹן.