הַמַּשָּׂאִית

אַבָּא שֶׁלִּי הוּא נַהַג מַשָּׂאִית. מְאוֹד רָצִיתִי לִנְסֹעַ בַּמַּשָּׂאִית הַגְּדוֹלָה שֶׁלּוֹ, וְלָכֵן בִּתְחִלַּת הַחֹפֶשׁ בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁיִּקַּח אוֹתִי אִתּוֹ לָעֲבוֹדָה. הִתְעוֹרַרְנוּ בְּשֵׁשׁ בַּבֹּקֶר בְּדִיּוּק. אָבִי אָרַז תִּיק גָּדוֹל עִם בַּקְבּוּקֵי מַיִם, כְּרִיכִים טְעִימִים וּשְׁתֵּי בָּנָנוֹת, וְיָצָאנוּ לָעֲבוֹדָה.

נָסַעְנוּ לַחֲנֻיּוֹת רַבּוֹת בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ וּבְכָל אַחַת מֵהֶן הִשְׁאַרְנוּ שְׁלוֹשָׁה אַרְגְּזֵי פֵּרוֹת וַחֲמִשָּׁה אַרְגְּזֵי יְרָקוֹת. לְאַחַר שֶׁהִסְתַּיֵּם יוֹם הָעֲבוֹדָה הָלַכְנוּ לְחוֹף הַיָּם, אָכַלְנוּ אַרְטִיקִים וְנָסַעְנוּ הַבַּיְתָה. זֶה הָיָה יוֹם מְהַנֶּה בִּמְיֻחָד.