אַהֲבָה חַיָּתִית

לֹא רַק בְּנֵי אָדָם עֲסוּקִים בְּעִנְיְנֵי אַהֲבָה, גַּם בַּעֲלֵי הַחַיִּים צְרִיכִים לַעֲבֹד קָשֶׁה כְּדֵי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי בְּנֵי זוּגָן. הַטַּוָּס מִתְאַמֵּן כֹּל הַשָּׁנָה בִּפְרִיׂשַת זָנָב וּבְהַרְעָדַת נוֹצוֹת כְּדֵי שֶׁבָּאָבִיב, בְּעוֹנַת הָרְבִיָּה, יוּכַל לְחַזֵּר אַחֲרֵי הַטַּוָּסָה.

אֵצֶל הַפִּילִים הַחִזּוּר הוּא מוּסִיקָלִי. הַפִּילָה הִיא הָאַחְרָאִית לַחִזּוּר. הַפִּילָה שָׁרָה שִׁיר אָרֹךְ בַּצְּלִילִים נְמוּכִים וְהַפִּילִים הַזְּכָרִים מְמַהֲרִים אֵלֶיהָ. גַּם הַלִּוְיְתָנִים נוֹהֲגִים בַּדֶּרֶךְ הַחִזּוּר הַמּוּסִיקָלִית. הֵם מַשְׁמִיעִים שִׁירֵי אַהֲבָה אֲרֻכִּים וּמְסֻבָּכִים, הַנִּשָּׂאִים לַמֶּרְחַקִּים עַל גַּלֵּי הַיָּם.

לֹא כֹּל הַמְּחַזְּרִים אוֹהֲבִים וּמְפַנְּקִים: בָּעוֹלָם הַחַי יֵשׁ גַּם מְחַזְּרִים מְסֻכָּנִים לְמַדַּי. אֵצֶל הָעַכְבִישִׁים, לְמָשָׁל, הַנְּקֵבוֹת הֵן הַגְּדוֹלוֹת וְהַשּׁוֹלְטוֹת וְהַזְּכָרִים צְרִיכִים לְהִזָּהֵר מְאוֹד כְּשֶׁהֵם מִתְקָרְבִים אֶל בְּנוֹת זוּגָן, כִּי אִם לֹא יִמְצְאוּ חֵן בְּעֵינֵי הַנְּקֵבוֹת, הֵן תִּטְרֹפְנָה אוֹתָם. גַּם הַצָּב מְחַזֵּר אַחַר בַּת זוּגָתוֹ וּמְגַלֶּה לַצָּבָה אֶת אַהֲבָתוֹ עַל יְדֵי זֶה שֶׁהוּא מִתְנַגֵּשׁ בָּהּ (שִׁרְיוֹן בְּשִׁרְיוֹן), עַד שֶׁהִיא מְבִינָה אֶת הָרֶמֶז וּמַחְזִירָה לוֹ אַהֲבָה.