תַּחֲרוּת הַבָּלֵט שֶׁל מִיקָה

מִיקָה הָיְתָה בָּלֶרִינָה שֶׁהִתְאַמְּנָה בְּמֶשֶׁךְ חֳדָשִׁים לִקְרַאת קוֹנְצֶרְט הָרִקּוּדִים הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּהּ. הִיא הָיְתָה נִרְגֶּשֶׁת, אֲבָל גַּם מְאוֹד לְחוּצָה. הִיא דָּאֲגָה שֶׁכֻּלָּם יְצַפּוּ בָּהּ וּפָחֲדָה שֶׁהִיא תַּעֲשֶׂה טָעוּת.

בְּיוֹם הַקּוֹנְצֶרְט, מִיקָה הִרְגִּישָׁה אֶת לִבָּהּ דּוֹפֵק כְּשֶׁהִיא נוֹעֶלֶת אֶת נַעֲלֵי הַבָּלֵט שֶׁלָּהּ. הַבֶּטֶן שֶׁלָּהּ הִרְגִּישָׁה כְּבֵדָה כְּשֶׁיָּצְאָה לַבָּמָה. אֲבָל אָז, הִיא נִזְכְּרָה בְּמָה שֶׁהַמּוֹרֶה שֶׁלָּהּ אָמַר לָהּ: "טָעוּיוֹת עוֹזְרוֹת לָנוּ לִלְמֹד וְלִצְמֹחַ."

מִיקָה לָקְחָה נְשִׁימָה עֲמֻקָּה וְהִתְחִילָה לִרְקֹד. בַּהַתְחָלָה הִיא מָעֲדָה קְצָת, אֲבָל אָז נִזְכְּרָה לְהִתְמַקֵּד בַּתְּנוּעוֹת שֶׁלָּהּ וּבַמּוּזִיקָה. הִיא הִרְגִּישָׁה אֶת עַצְמָהּ נִהְיֵית בְּטוּחָה יוֹתֵר עִם כָּל צַעַד, וְעַד מְהֵרָה הִיא רָקְדָה עַל הַבָּמָה בְּחֵן וּבְיֹפִי.

כְּשֶׁסִּיְּמָה, הַקָּהָל פָּרַץ בִּמְחִיאוֹת כַּפַּיִם. מִיקָה קָרְנָה בְּגַאֲוָה וְאֹשֶׁר, בִּידִיעָה שֶׁעָשְׂתָה כְּמֵיטַב יְכָלְתָּהּ וְהִתְגַּבְּרָה עַל פְּחָדֶיהָ. הִיא מְאוֹד שְׂמֵחָה, וְלֹא יָכְלָה לְחַכּוֹת לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִשְׁתַּפֵּר כְּבָלֶרִינָה. הִיא הִתְרַגְּשָׁה לִקְרַאת הַהוֹפָעָה הַבָּאָה שֶׁלָּהּ!