גּוּשׁ זָהָב

פַּעַם הָיָה אִישׁ קַמְצָן שֶׁמָּכַר אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ וּבְכֶסֶף קָנָה גּוּשׁ זָהָב גָּדוֹל, חָפַר בּוֹר עָמֹק בְּשׁוּלֵי הַגַּן, וְשָׁם קָבַר אֶת זַהֲבוֹ.

פַּעַם בְּיוֹם, הָלַךְ הַקַּמְצָן לַגַּן, הוֹצִיא אֶת הַזָּהָב שֶׁלּוֹ וְחִבֵּק אוֹתוֹ בְּאַהֲבָה. אֶחָד מִפּוֹעֲלָיו שֶׁל הַקַּמְצָן תָּהָה מַדּוּעַ אֲדוֹנוֹ בִּלָּה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן בַּגַּן. יוֹם אֶחָד, הוּא הִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי עֵץ וְעַד מְהֵרָה גִּלָּה אֶת סוֹד הָאוֹצָר הֶחָבוּי.

בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, כְּשֶׁהַקַּמְצָן יָשַׁן שֵׁנָה עֲמֻקָּה, הִתְגַּנֵּב הַפּוֹעֵל לַגַּן וְגָנַב אֶת גּוּשׁ הַזָּהָב.

כְּשֶׁהַקַּמְצָן גִּלָּה שֶׁהַזָּהָב שֶׁלּוֹ נֶעֱלַם, הוּא תָּלַשׁ אֶת שַׂעֲרוֹתָיו וּבָכָה בְּקוֹל יֵאוּשׁ. שָׁכֵן בָּא בִּרְיצָה לִרְאוֹת מָה הָעִנְיָן, וְהַקַּמְצָן הֶעָצוּב סִפֵּר לוֹ מָה קָרָה.

וְאָז אָמְרוּ הַשְּׁכֵנִים, "לֵךְ תִּמְצָא אֶבֶן. שִׂים אֶת הָאֶבֶן בְּתוֹךְ בּוֹר וְדַמְיֵן שֶׁזֶּה גּוּשׁ הַזָּהָב שֶׁלְּךָ. הָאֶבֶן תְּשָׁרֵת אֶת מָטְרוֹתֶיךָ, כִּי מִמֵּילָא לֹא הִתְכַּוַּנְתָּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּזָּהָב." "לַקַּמְצָן, מָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֹא מוֹעִיל יוֹתֵר מִמָּה שֶׁאֵין לוֹ."