הַגּוּר הָאָבוּד

מַקְס הָיָה גּוּר כְּלָבִים קָטָן. לְמַקְס פַּרְוָה חוּמָה רַכָּה וְעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וּבְהִירוֹת. הוּא אָהַב לְשַׂחֵק בֶּחָצֵר וְלִרְדֹּף אַחֲרֵי פַּרְפָּרִים.

בֹּקֶר שְׁטוּף שֶׁמֶשׁ אֶחָד, מַקְס רָאָה פַּרְפַּר צִבְעוֹנִי וְהֶחְלִיט לַעֲקֹב אַחֲרָיו. הוּא רָץ וְרָץ, מְנַסֶּה לִתְפֹּס אֶת הַפַּרְפָּר. עַד מְהֵרָה, מַקְס מָצָא אֶת עַצְמוֹ בַּפַּארְק גָּדוֹל וְיָרֹק. הוּא הִסְתַּכֵּל סְבִיבוֹ וְהֵבִין שֶׁהוּא לֹא יוֹדֵעַ אֵיפֹה הוּא נִמְצָא. מַקְס חָשׁ מְפַחֵד וְאָבוּד. הוּא הִתְחִיל לְיַבֵּב בְּשֶׁקֶט.

בְּדִיּוּק אָז, מַקְס שָׁמַע קוֹל יְדִידוּתִי. "הָלַכְתָּ לְאִבּוּד, כְּלַבְלַב קָטָן?" זוֹ הָיְתָה גְּבֶרֶת חֲבִיבָה עִם חִיּוּךְ חַם. הָיְתָה אִתָּהּ יַלְדָּה קְטַנָּה. הַיַּלְדָּה לִטְּפָה בַּעֲדִינוּת אֶת מַקְס. "אַל תִּדְאַג, אֲנַחְנוּ נַעֲזֹר לְךָ לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה," אָמְרָה הַגְּבֶרֶת. הִיא הִבִּיטָה בַּקּוֹלָר שֶׁל מַקְס וְרָאֲתָה תָּג עִם כְּתֹבֶת.

הַגְּבֶרֶת הַחֲבִיבָה וְהַיַּלְדָּה הָלְכוּ עִם מַקְס חָזְרָה לְבֵיתוֹ. מַקְס כִּשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ בְּשִׂמְחָה כְּשֶׁרָאָה אֶת בֵּיתוֹ. הַבְּעָלִים שֶׁלּוֹ, יֶלֶד בְּשֵׁם טִים, חִכָּה בַּחוּץ, נִרְאָה מֻדְאָג.

"מַקְס! חָזַרְתָּ!" קָרָא טִים וְחִבֵּק אֶת הַגּוּר שֶׁלּוֹ. מַקְס נָבַח בְּשִׂמְחָה וְלִקֵּק אֶת פָּנָיו שֶׁל טִים. "תּוֹדָה רַבָּה שֶׁהֲבֵאתֶם אוֹתוֹ הַבַּיְתָה," אָמַר טִים לַגְּבֶרֶת וּלְבִתָּהּ. הַגְּבֶרֶת חִיְּכָה וְאָמְרָה: "אֲנַחְנוּ שְׂמֵחִים לַעֲזֹר." מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם, מַקְס תָּמִיד נִשְׁאַר קָרוֹב לַבַּיִת וְהִקְפִּיד לֹא לִרְדֹּף אַחֲרֵי פַּרְפָּרִים רָחוֹק מִדַּי.