מַפַּת הָאוֹצָר

פַּעַם בַּעֲיָרָה קְטַנָּה הָיְתָה יַלְדָּה סַקְרָנִית בְּשֵׁם לִילִי. יוֹם אֶחָד, הִיא גִּלְּתָה מַפַּת אוֹצָר יְשָׁנָה שֶׁהֻחְבְּאָה בַּעֲלִיַּת הַגַּג שֶׁלָּהּ. בְּהִתְרַגְּשׁוּת הִיא אָסְפָה אֶת חֲבֵרֶיהָ, בֶּן וְאֶמָּה, כְּדֵי לָצֵאת לְמַסָּע הַרְפַּתְקָנִי בְּעִקְבוֹת הָרְמָזִים בַּמַּפָּה. הֵם טִיְּלוּ דֶּרֶךְ יְעָרוֹת, חָצוּ נְהָרוֹת וְטִפְּסוּ עַל גְּבָעוֹת תְּלוּלוֹת.

לְבַסּוֹף, הֵם הִגִּיעוּ לִמְעָרָה סוֹדִית שֶׁבְּסוֹפָהּ נֶאֱמַר שֶׁהָאוֹצָר קָבוּר מִתַּחַת לָאֲדָמָה. כְּשֶׁהֵם חָפְרוּ בָּאֲדָמָה, הֵם מָצְאוּ תֵּבָה מְלֵאָה בְּתַכְשִׁיטִים נוֹצְצִים וּמַטְבְּעוֹת עַתִּיקִים. עֵינֵיהֶם הִתְרַחֲבוּ בְּתַדְהֵמָה. בִּמְקוֹם לִשְׁמֹר הַכֹּל לְעַצְמָם, הֵם הֶחְלִיטוּ לַחֲלֹק אֶת הָאוֹצָר עִם כָּל הָעֲיָרָה.

הַשְּׁמוּעָה הִתְפַּשְּׁטָה בִּמְהִירוּת, וְהָעִיר הִתְכַּנְּסָה כְּדֵי לַחְגֹּג אֶת טוּב לִבָּם שֶׁל הַיְּלָדִים וַעֲבוֹדַת הַצֶּוֶת. לִילִי, בֶּן וְאֶמָּה לָמְדוּ שֶׁהָאוֹצָר הָאֲמִתִּי הוּא הַשִּׂמְחָה שֶׁבַּנְּתִינָה וּבְשִׂמְחַת אֲחֵרִים. מֵאוֹתוֹ יוֹם הֵם הָיוּ הַגִּבּוֹרִים שֶׁל הָעֲיָרָה, הַמּוּכָנִים תָּמִיד לַעֲזֹר לַזּוּלַת וּלְהָפִיץ חִיּוּכִים.