האם שוקולד עושה פצעונים

המשפט "שוקולד עושה פצעונים" הוא מן המשפטים הוותיקים ביותר שנאמרים לבני נוער. הוא נשמע הגיוני, הוא חוזר מדור לדור, והוא כמעט אף פעם אינו מלווה בשאלה מאיפה יודעים את זה. דווקא בגלל זה הוא דוגמה טובה ללימוד: לא כדי לקבוע אם הוא נכון, אלא כדי לבדוק איזו ראיה בכלל עומדת מאחוריו.

ראשית צריך להבין מה קורה בעור. בגיל ההתבגרות עולה הפרשת הורמוני המין, ובעיקר האנדרוגנים, שהמוכר בהם הוא הטסטוסטרון. ההורמונים האלה מגרים את בלוטות החלב שבעור, והבלוטה מייצרת בתגובה יותר שומן. השומן משמש מצע גידול לחיידקי האקנה, ובמקביל משתחררים באזור גורמים דלקתיים. שני התהליכים יחד יוצרים את האדמומיות ואת הראש המוגלתי שמאפיינים את הפצעון.

לאורך השנים הוצעו כמה גורמים שקשורים לתזונה ולאורח החיים ועשויים להחמיר את המצב: השמנת יתר, רמות מסוימות של הורמונים, רמות סוכר בדם, לחץ נפשי ומזון בעל אינדקס גליקמי גבוה, כלומר מזון שמעלה במהירות את רמת הסוכר בדם. נטען גם שבעולם המערבי שכיחות האקנה גבוהה יותר, וייתכן שהתזונה המערבית מגבירה את גירוי בלוטות החלב ואת התהליכים הדלקתיים, בעיקר אצל מי שיש לו נטייה גנטית.

ועכשיו לשוקולד עצמו. במשך עשרות שנים הסתמכו רופאי עור על מחקר משנת אלף תשע מאות שישים ותשע. במחקר חולקו הנבדקים לשתי קבוצות: קבוצה אחת אכלה חפיסות שהכילו כמות שוקולד מריר גדולה פי עשרה מן הרגיל, ובקבוצת הביקורת הוחלף השוקולד המריר בשומן צמחי. החוקרים לא מצאו הבדל משמעותי בין הקבוצות, והמסקנה שאין קשר בין תזונה לאקנה השתרשה בעולם הרפואה.

אלא שבמחקר הזה יש בעיה חמורה, וכדאי לעצור עליה. קבוצת הביקורת לא קיבלה חפיסה נטולת קקאו וזהה בכל השאר, אלא חפיסה שבה השוקולד הוחלף בשומן צמחי, ובעקבות כך צרכה כשש מאות קלוריות יותר מקבוצת הניסוי. כלומר שתי הקבוצות נבדלו בשני דברים בבת אחת: בכמות הקקאו וגם בכמות הקלוריות. כשמשתנים שני דברים יחד, תוצאה של אין הבדל אינה מלמדת שהקקאו אינו משפיע. ייתכן שהשפעות הפוכות ביטלו זו את זו.

בשנת אלפיים וארבע עשרה פורסם מחקר חדש מאוניברסיטת מיאמי. הפעם ניתן קקאו טהור בתוך כמוסות ולא בתוך שוקולד, כך שהטעם לא הסגיר מי קיבל מה, והמחקר היה בסמיות כפולה, כלומר לא המשתתפים ולא הבודקים ידעו מי בקבוצה איזו. נבדקו ארבעה עשר גברים בעלי נטייה לאקנה במשך שבעה ימים. הבחירה בגברים בלבד נעשתה כדי לנטרל שינויים הורמונליים מחזוריים. הממצא היה קשר בין כמות הקקאו שנצרכה לבין מספר הפצעונים.

גם למחקר החדש יש חולשות, וההגינות המדעית מחייבת למנות אותן. המדגם קטן מאוד, ארבעה עשר משתתפים בלבד. לא הייתה קבוצת ביקורת אמיתית שקיבלה כמוסת דמה בלי קקאו, ולכן אי אפשר לדעת מה היה קורה בלעדיו. המשתתפים כבר סבלו מפצעונים בתחילת הניסוי, וייתכן שהשינוי בשבוע ההוא היה מהלך טבעי של האקנה. וכמות הקקאו שנצרכה הייתה גדולה מאוד, כך שאין לדעת אם כמות רגילה משפיעה בכלל.

מה אפשר לומר בסיכום? יש ראיות ראשוניות בלבד לכך שצריכה מוגברת של קקאו עשויה להשפיע על הופעת פצעונים אצל אנשים בעלי נטייה לכך. אין ראיה מספקת לקביעה גורפת ששוקולד גורם לפצעונים, וגם לא לקביעה ההפוכה שאין שום קשר. לא ידוע אילו רכיבים בקקאו מעורבים ואיך הם פועלים. וזו בדיוק התשובה שקשה לומר בשיחה ליד השולחן: לפעמים המצב האמיתי של הידע הוא "עדיין לא יודעים", וגם זו תשובה.