מרקו פולו: עדות אמינה או סיפור הרפתקאות?

בשנת 1298 ישבו באותו תא בבית כלא בעיר ג'נובה שני אסירים שנראו שונים מאוד זה מזה. האחד היה סוחר מוונציה שחזר לא מכבר ממסע בן עשרים וארבע שנים במזרח. השני היה סופר מקצועי בשם רוסטיקלו מפיזה, שהתפרנס מכתיבת סיפורי אבירים. מן המפגש הזה יצא "תיאור העולם", ספר המסעות המשפיע ביותר של ימי הביניים. כבר כאן כדאי לעצור על עובדה שנוטים לדלג עליה. הספר לא נכתב בידי הנוסע לבדו, והעובדה הזאת מלווה כל שאלה שנשאל עליו מכאן והלאה.

מרקו פולו נולד בוונציה בערך בשנת 1254. בשנת 1271, כשהיה בן שבע עשרה, יצא מזרחה עם אביו ניקולו ועם דודו מאפיאו. בערך בשנת 1275 הגיעו השלושה אל חצרו של קובלאי חאן, השליט המונגולי ששלט אז בסין. מרקו נשאר בשירותו שבע עשרה שנים. לפי המסופר בספר, הוא נשלח בשליחויות ברחבי האימפריה וביקר באזורים שונים באסיה, ובדרכו חזרה עבר גם בדרום מזרח אסיה ובהודו. בסביבות שנת 1291 הצטרפו השלושה לשיירה שליוותה את הנסיכה המונגולית קוקאצ'ין אל פרס. לפי המסופר בספר, מתוך כשש מאות הנוסעים בשיירה שרדו שמונה עשר בלבד, ובהם שלושת בני פולו. בשנת 1295 שבו לוונציה.

מה שסיפר עם שובו נשמע לאירופה כמו בדיה. הוא תיאר כסף עשוי נייר, שערכו שווה לזהב משום שהשליט ציווה כך. הוא תיאר אבנים שחורות שכורים מן האדמה ומבעירים במקום עצים, כלומר פחם. הוא תיאר מערך דואר של תחנות קבועות לאורך הדרך, שבהן שליח מחליף סוס וממשיך לדהור, וכך עוברת ידיעה מרחק עצום בזמן קצר. והוא תיאר את העיר האנגג'ואו כעיר גדולה מכל מה שאירופה הכירה, בזמן שהערים הגדולות ביבשת מנו עשרות אלפי תושבים בלבד. לספר דבק הכינוי "איל מיליונה", ופירושו המיליון. יש הסבורים שזה היה כינוי המשפחה, ויש הסבורים שהקוראים כינו כך את הספר משום שראו בו מיליון שקרים.

הבעיה הראשונה בבדיקת הספר אינה בתוכנו אלא בגופו. כתב היד המקורי אינו קיים. הספר הוכתב בניב פרנקו איטלקי, שהתבסס על צרפתית עתיקה ושולבו בו מאפיינים של שפות מצפון איטליה. שרדו כמאה וחמישים כתבי יד, בצרפתית עתיקה, בטוסקנית, בוונציאנית ובלטינית, וכולם העתקים של העתקים. במהלך ההעתקה והתרגום נוספו לספר פרטים, פרטים אחרים הושמטו, ולעיתים שונה גם סגנון הכתיבה. מכאן שהשאלה מה בדיוק כתב מרקו פולו היא בעצמה שאלת מחקר, ולא נקודת פתיחה מובנת מאליה.

הבעיה השנייה היא זהותו של השותף. רוסטיקלו לא היה פקיד שרשם מילה במילה. הוא היה סופר של סיפורי אבירים והרפתקאות, סוג ספרות שפעל לפי כללים מוכרים: מפגש מרשים, שליט רב עוצמה, סכנה ונס. יש בספר סצנות שבנויות בדיוק לפי הכללים האלה. אין בכך הוכחה שפולו בדה את סיפורו, אבל יש בכך אזהרה. בטקסט פועלות שתי ידיים, ולא תמיד אפשר להפריד ביניהן.

בשנת 1995 פרסמה ההיסטוריונית פרנסס ווד ספר ששאלתו בכותרת: האם מרקו פולו הגיע בכלל לסין? הנימוק המרכזי שלה היה מה שחסר. אין בספר החומה הגדולה. אין בו תה. אין בו מקלות אכילה. אין בו כריכת רגלי הנשים. אין בו הכתב הסיני. אם אדם חי שם שבע עשרה שנים, שאלה ווד, כיצד לא ראה דבר מכל אלה? טענה מסוג זה נקראת טיעון מן השתיקה, משום שהיא נשענת לא על מה שנכתב אלא על מה שנעדר.

החוקרים שהשיבו לווד לא הכחישו את הפערים, אלא הסבירו אותם. סטיבן האו הראה שהחומה שהתייר רואה היום נבנתה בתקופת שושלת מינג, כמאתיים שנה אחרי ימיו של פולו. בימיו של פולו שרידי הביצורים הקדומים לא יצרו את החומה הרצופה והמרשימה המוכרת לנו כיום, ולא נחשבו לאתר מרכזי. האו הצביע גם על כך שפולו שירת את הממשל המונגולי ולא את הפקידות הסינית, ולכן הוא נוקט שמות מקומות פרסיים ומונגוליים, ולכן גם אינו עוסק בכתב הסיני. בשנת 2013 פרסם הנס אולריך פוגל מאוניברסיטת טיבינגן מחקר שהשווה את תיאוריו של פולו את הכסף, את ערכי שטרות ואת הכנסות המלח למסמכים מתקופת שושלת יואן ולממצאים ארכיאולוגיים. לדעת פוגל, רמת הפירוט וההתאמה למקורות חיצוניים מקשות להסביר את התיאורים כמידע שנאסף משמועות בלבד. כאן טמון לקח שיטתי: שתיקה אפשר להסביר בדרכים רבות, ולכן התאמה למקור חיצוני מספקת ראיה חזקה יותר מטענה המבוססת רק על היעדר מידע.

ולבסוף, סיפור שכולם מכירים ושהוא פשוט אינו נכון. רבים "יודעים" שמרקו פולו הביא את האטריות מסין ושכך נולדה הפסטה האיטלקית. ההפרכה קלה. בשנת 1154, יותר ממאה שנים לפני שובו של פולו, תיאר הגאוגרף אל אידריסי ייצור נרחב של פסטה יבשה באי סיציליה, שנשלחה בספינות לאזורים אחרים. בשנת 1279, עוד לפני שובו, מופיע ברשימת עיזבון של חייל ג'נובזי סל של פסטה יבשה. והסיפור עצמו אינו עתיק כלל. הגרסה המודרנית שלו הופיעה ככל הנראה בשנת 1929, בכתב עת של תעשיית הפסטה בארצות הברית. הלקח פשוט: מידת הפרסום של טענה אינה מעידה דבר על אמיתותה, ובודקים אותה בשאלה מי אמר אותה ראשון, מתי, ומה היה האינטרס שלו.

מה נשאר מכל זה? הספר השפיע על האופן שבו אירופים דמיינו ומיפו את אסיה, והזין את האטלס הקטלאני ואת מפת פרה מאורו. עותק שלו, מכוסה הערות בכתב יד, נמצא בין חפציו של קולומבוס כשהפליג מערבה בחיפוש אחר המזרח. ולפי עדותו של הנזיר יאקופו מאקווי, אמר פולו סמוך למותו שלא סיפר אפילו את מחצית מה שראה. אם זו עדות אמת או משפט סיום מוצלח, איננו יכולים לדעת, ובדיוק אי הידיעה הזאת היא הנושא האמיתי של הטקסט הזה.