הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה בְּסִין

רָאִינוּ הַרְבֵּה קִשּׁוּטִים בַּקַּנְיוֹן. הָיוּ כְּרָזוֹת וּבָלוֹנִים אֲדֻמִּים בְּכָל מָקוֹם. קָנִינוּ כַּמָּה חֲזִיזִים בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה. אִמָּא קָנְתָה אֶת הַמִּצְרָכִים לְכֻפְתָּאוֹת הַבָּשָׂר וְהַנּוּדֶלְס שֶׁלָּהּ.

אִמָּא אָמְרָה שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לִלְבֹּשׁ בְּגָדִים אֲדֻמִּים כִּי זֶה צֶבַע הַסֵּמֶל שֶׁל הַחֲגִיגָה. כָּל כָּךְ הִתְרַגַּשְׁתִּי לִרְאוֹת אֶת הַחֲזִיזִים מְאֻחָר יוֹתֵר.

אַחֲרֵי אֲרוּחַת הָעֶרֶב, הִתְמַזֵּל מַזָּלִי שֶׁנָּתְנוּ לִי מַעֲטָפוֹת אֲדֻמּוֹת עִם כֶּסֶף בִּפְנִים. בַּחֲצוֹת, אַבָּא הִצִּית אֶת הַחֲזִיזִים; זֶה הָיָה רוֹעֵשׁ אֲבָל יָפֶה.

לְמָחֳרָת, הָלַכְנוּ לָעִיר וְצָפִינוּ בְּמִצְעַד הַדְּרָקוֹנִים. פָּגַשְׁתִּי אֶת קְרוֹבַי, וְרָאִינוּ בָּלוֹנִים מְרַחֲפִים לַשָּׁמַיִם. כָּל כָּךְ נֶהֱנֵיתִי!