הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַלִּמּוּדִים

אֵמָה הִתְרַגְּשָׁה מֵהַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּהּ לַלִּמּוּדִים. הִיא לָבְשָׁה אֶת הַמַּדִּים הַחֲדָשִׁים שֶׁלָּהּ וְאָכְלָה אֲרוּחַת בֹּקֶר. אִמָּא הוֹבִילָה אוֹתָהּ לְתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס. שָׁם, הִיא הִכִּירָה חָבֵר חָדָשׁ, גֵּ׳ק.

בְּבֵית הַסֵּפֶר, הַמּוֹרָה שֶׁלָּהֶם, גְּבֶ׳ גְּרִין, קִבְּלָה אֶת פְּנֵיהֶם בְּחִיּוּךְ. הַכִּתָּה הָיְתָה מוּאֶרֶת וְצִבְעוֹנִית. גְּבֶ׳ גְּרִין בִּקְּשָׁה מִכֻּלָּם לְשַׁתֵּף אֶת הַשֵּׁם שֶׁלָּהֶם וּמַשֶּׁהוּ מְעַנְיֵן עַל עַצְמָם. אֵמָה לָמְדָה שֶׁגֵּ׳ק אוֹהֵב כַּדּוּרֶגֶל, וּלְלִילִי יֵשׁ אַרְנָב מַחְמָד.

גְּבֶ׳ גְּרִין אָמְרָה לָהֶם אֶת חֻקֵּי הַכִּתָּה: הֱיוּ אֲדִיבִים, תַּקְשִׁיבוּ, הָרִימוּ יָד וְהִתְנַהֲגוּ כְּמֵיטַב יְכָלְתְּכֶם. אֵמָה אָהֲבָה אֶת הַכְּלָלִים כִּי הֵם גָּרְמוּ לָהּ לְהַרְגִּישׁ בְּטוּחָה.

הֵם שִׂחֲקוּ מִשְׂחָק כְּדֵי לִמְצֹא חֲבֵרִים לַכִּתָּה שֶׁתָּאֲמוּ תֵּאוּרִים כְּמוֹ "מִישֶׁהוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָח". אֵמָה מָצְאָה חֲבֵרִים חֲדָשִׁים רַבִּים. בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם, גְּבֶ׳ גְּרִין קָרְאָה סִפּוּר עַל עֲבוֹדַת צֶוֶת. אֵמָה הָיְתָה מְאֻשֶּׁרֶת וְלֹא יָכְלָה לְחַכּוֹת לְסַפֵּר לְאִמָּא שֶׁלָּהּ עַל הַחֲבֵרִים הַחֲדָשִׁים שֶׁלָּהּ וְעַל יוֹם הַכֵּיף.