סַבָּא עָשָׂה זֹאת שׁוּב

אֲנִי אוֹהֵב אֶת סַבָּא שֶׁלִּי, בֶּאֱמֶת. אֲבָל לִפְעָמִים אֲנִי פָּשׁוּט לֹא יוֹדֵעַ מָה לַעֲשׂוֹת אִתּוֹ. יֵשׁ לוֹ אֶת הַזִּכָּרוֹן הֲכִי נוֹרָא וְהוּא תָּמִיד שׁוֹכֵחַ אֵיפֹה הוּא שָׂם דְּבָרִים.

בְּכָל פֶּסַח הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי מִתְכַּנֶּסֶת בַּבַּיִת שֶׁל סַבָּא. כֹּל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי, בְּנֵי דּוֹדִים, דּוֹדִים וְדוֹדוֹת וְסַבָּא וְסָבְתָא נִמְצָאִים שָׁם. אָבִי וְדוֹדִי קוֹרְאִים מֵהַהַגָּדָה וְתַפְקִידוֹ שֶׁל סַבָּא הוּא לְהַחְבִּיא אֶת הָאֲפִיקוֹמָן כְּדֵי שֶׁכֹּל הַיְּלָדִים יוּכְלוּ לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ.

הַבְּעָיָה הִיא שֶׁסַּבָּא מַסְתִּיר אֶת הָאֲפִיקוֹמָן כֹּל כָּךְ טוֹב שֶׁאַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לִמְצֹא אוֹתוֹ, וּכְשֶׁאֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים רְמָזִים (חַם/קַר), סַבָּא לֹא זוֹכֵר אֵיפֹה הוּא הֶחְבִּיא אוֹתוֹ. אָז בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אַף אֶחָד לֹא זוֹכֶה לִמְצֹא אֶת הָאֲפִיקוֹמָן וְלִזְכּוֹת בְּמַתָּנָה אוֹ בְּכֶסֶף. זֶה קוֹרֶה שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה.

הַשָּׁנָה, לְעֻמַּת זֹאת, קָרָה מַשֶּׁהוּ שׁוֹנֶה. כֹּל הַיְּלָדִים הִתְחִילוּ לְחַפֵּשׂ אֶת הָאֲפִיקוֹמָן. אַחֲרֵי עֶשֶׂר דַּקּוֹת שֶׁל חִפּוּשִׂים בְּכָל מָקוֹם, אַף אֶחָד לֹא מָצָא אוֹתוֹ. כֻּלָּנוּ יָדַעְנוּ שֶׁסַּבָּא לֹא זוֹכֵר אֵיפֹה הוּא הֶחְבִּיא אוֹתוֹ, אָז כֻּלָּם פָּשׁוּט הִתְיַשְּׁבוּ שׁוּב לְיַד הַשֻּׁלְחָן.

וְאָז סַבָּא קָם, הִבִּיט בִּי וְאָמַר עִם חִיּוּךְ גָּדוֹל עַל פָּנָיו: "דָּנִיאֵל, הַשָּׁנָה תִּהְיֶה אַחֶרֶת! הַפַּעַם רָשַׁמְתִּי אֵיפֹה הֶחְבֵּאתִי אֶת הָאֲפִיקוֹמָן. הַפֶּתֶק נִמְצָא כָּאן בַּכִּיס שֶׁלִּי."

סַבָּא הִכְנִיס אֶת יָדוֹ לְכִיס מִכְנָסָיו, אֲבָל אָז הַחִיּוּךְ שֶׁלּוֹ לְאַט נֶעֱלַם. "אֲנִי מִצְטַעֵר," הוּא אָמַר. "אֲנִי לֹא זוֹכֵר אֵיפֹה שַׂמְתִּי אֶת הַפֶּתֶק." סַבָּא עָשָׂה זֹאת שׁוּב!