הַשִּׂמְלָה הָאֲדֻמָּה

אִמָּהּ שֶׁל טָלִי קָנְתָה לָהּ שִׂמְלָה חֲדָשָׁה לְיוֹם הֻלַּדְתָּהּ. הַשִּׂמְלָה הָיְתָה בְּצֶבַע אָדֹם. הָיוּ לָהּ גַּם פְּרָחִים בַּתַּחְתִּית. פְּרָחִים אֵלֶּה הָיוּ כְּחֻלִּים, יְרֻקִּים וּלְבָנִים. טָלִי אָמְרָה לְאִמָּהּ: "זוֹ הַפְתָּעַת יוֹם הַהֻלֶּדֶת הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר אֵי פַּעַם, תּוֹדָה רַבָּה!" אִמָּהּ אָמְרָה: "אֲנִי מְאוֹד שְׂמֵחָה שֶׁאָהַבְתְּ אֶת הַמַּתָּנָה."

טָלִי אָהֲבָה אֶת הַשִּׂמְלָה הַזּוֹ וְלָבְשָׁה אוֹתָהּ לַמְּסִבָּה שֶׁלָּהּ. הִיא נִרְאֲתָה יָפָה. כָּל חַבְרוֹתֶיהָ שָׁאֲלוּ עַל הַשִּׂמְלָה שֶׁלָּהּ. טָלִי הָיְתָה שְׂמֵחָה מְאוֹד.

לְמָחֳרָת, כְּשֶׁהִסְתַּכְּלָה מִחוּץ לַחַלּוֹן שֶׁלָּהּ, רָאֲתָה מַשֶּׁהוּ שֶׁגָּרַם לָהּ צַעַר רַב. הִיא רָאֲתָה יַלְדָּה צְעִירָה, בְּעֵרֶךְ בְּגִילָהּ, שֶׁנִּקְּתָה קְעָרוֹת וְעָזְרָה לְאִמָּהּ לְהָכִין אֲרוּחַת עֶרֶב. טָלִי הָיְתָה רוֹאָה אֶת הַיַּלְדָּה הַזּוֹ מֵהַחַלּוֹן שֶׁלָּהּ כָּל יוֹם.

יוֹם אֶחָד, הִיא הֶחְלִיטָה לָקַחַת אֶת הַשִּׂמְלָה הָאֲדֻמָּה שֶׁלָּהּ וְנָתְנָה אוֹתָהּ לַיַּלְדָּה. לַיַּלְדָּה הָיוּ דְּמָעוֹת שֶׁל שִׂמְחָה וְהִיא אָמְרָה: "תּוֹדָה רַבָּה, זוֹ הַהַפְתָּעָה הֲכִי טוֹבָה אֵי פַּעַם!" זֶה הִזְכִּיר לְטָלִי אֶת מָה שֶׁאָמְרָה לְאִמָּהּ בְּיוֹם הֻלַּדְתָּהּ.

כְּשֶׁהִגִּיעָה הַבַּיְתָה, הִיא סִפְּרָה לְאִמָּהּ אֶת הַסִּפּוּר. הִיא אָמְרָה: "אֲנִי מִצְטַעֶרֶת שֶׁהָיִיתִי צְרִיכָה לָתֵת אֶת הַמַּתָּנָה שֶׁלָּךְ אִמָּא." אִמָּהּ חִבְּקָה אוֹתָהּ חִבּוּק גָּדוֹל וְאָמְרָה: "אֲנִי מְאוֹד גֵּאָה בָּךְ טָלִי." הִיא גַּם אָמְרָה לְטָלִי שֶׁזֶּה הָיָה מַעֲשֶׂה מְאוֹד נָדִיב. זֶה גָּרַם לְטָלִי לְהַרְגִּישׁ טוֹב.